מתילן כחול וטרשת נפוצה: מה נבדק במחקרים בבעלי חיים

חיפוש אחר מתילן כחול לטרשת נפוצה מעלה מאמרים שנראים כאילו הם עונים על אותה שאלה. הם לא. במחקר אחד ניתן מתילן כחול לעכברים חולים כטיפול. באחר לא טופל בו אף בעל חיים. מתילן כחול שימש בו כחומר צביעה כחול על חתכים דקים של חוט השדרה, כדי שפתולוג יוכל לראות מיאלין במיקרוסקופ.

זו ההבחנה שעומדת בבסיס המאמר כולו. לחומר הצביעה יש שני תפקידים בביולוגיה, והמשותף היחיד ביניהם הוא הבקבוק. כחומר מועמד לשמש תרופה, הוא ניתן במינון לבעל חיים חי, והשאלה היא אם המחלה משתנה. כחומר צביעה, הוא מוחל לאחר הניסוי על רקמה מתה שעברה קיבוע, והשאלה היא כיצד הרקמה נראתה. בלי ההבחנה הזאת, אפשר לקרוא סעיף שיטות פתולוגיות כאילו הוא תוצאה של טיפול.

מהי EAE, במילים פשוטות

דלקת מוח וחוט שדרה אוטואימונית ניסויית, המכונה בדרך כלל בקיצור EAE, היא המודל המקובל בבעלי חיים להיבטים של טרשת נפוצה. חוקר מבצע חיסון בעכבר בעל רגישות מתאימה באמצעות מקטע של חלבון מיאלין, בתוספת אדג'ובנט חזק. לאחר מכן מערכת החיסון תוקפת את מערכת העצבים המרכזית של בעל החיים עצמו. העכבר מפתח חולשה מתקדמת כלפי מעלה, שקל לדרג בסולם של 0 עד 5, מזנב רפוי ועד שיתוק הגפיים האחוריות.

הנוחות הזאת בדירוג מסבירה מדוע EAE נפוצה במחקר, וגם מדוע היא עלולה להטעות. טרשת נפוצה בבני אדם מתפתחת באופן ספונטני, מערבת מגוון רחב יותר ומוגדר פחות של מטרות, וגורמת לתסמינים בראייה, בתחושה, בקוגניציה, בתפקוד המוח הקטן ובתנועה, במהלך מחלה התקפי או מתקדם. EAE משחזרת מנגנונים נבחרים כגון דלקת, אובדן מיאלין ופגיעה באקסונים בתנאים מבוקרים. היא אינה משחזרת טרשת נפוצה בזעיר אנפין. קוראים המעוניינים במסגרת הכללית יכולים לעיין באופן שבו מתילן כחול נחשב לפועל ברמת התא, לפני שיבחנו טענה כלשהי לגבי מחלה מסוימת.

שני המחקרים שלהלן השתמשו גם באנטיגנים שונים להשראת EAE, ולהבדל הזה יש חשיבות. במחקר הטיפול הושרתה המחלה באמצעות MOG35-55, פפטיד קצר שמקורו בגליקופרוטאין של מיאלין אוליגודנדרוציטים. במחקר הפתולוגיה הושרתה המחלה באמצעות MP4, חלבון איחוי המורכב ממקטעים של חלבון מיאלין בסיסי ושל חלבון פרוטאוליפידי. בחירת הזן והאנטיגן משנה את מיקום הנגעים ואת אופי הדלקת, ולכן שני המחקרים אינם שתי חזרות על אותו ניסוי.

המפה: מהמודל לשאלה ולמגבלות

השאירו את הטבלה הזאת פתוחה. היא טבלת הייחוס המקורית של המאמר. כל שורה מציינת על איזו שאלה קלינית המודל יכול לענות, מה נמדד בפועל, והיכן נעצרת האפשרות להשליך את הממצאים לבני אדם.

כל מי שבודק את הכותרת הבאה יכול להשתמש שוב באותן עמודות, בעזרת המדריך לקריאת מחקרים פרה-קליניים: לבדוק את מין בעל החיים ואת האנטיגן, את תפקיד התרכובת, את מדדי התוצאה, והאם התוצאה מתארת מהלך מחלה או תמונת מצב של רקמה.

תוצאת הטיפול: מה השתנה בעקבות מתן החומר

במחקר הטיפול מ-2016 ב-Journal of Neuroimmunology השתמשו בעכברות C57BL/6 בנות כ-8 עד 10 שבועות, שעברו חיסון באמצעות 250 מיקרוגרם של MOG35-55 לכל עכברה. לאחר השראת המחלה, בעלי החיים עם EAE חולקו באקראי לקבוצה שקיבלה מתילן כחול או לקבוצת EAE ללא טיפול, והציונים הקליניים נעקבו עד ליום 30 בקירוב.

הציונים הקליניים בעכברות שטופלו היו נמוכים במובהק מאלה שבקבוצת הביקורת עם EAE מיום 15 עד יום 30, עם P קטן מ-0.01. בדיקת חוט השדרה הצביעה על אותו כיוון: פחות הסננה דלקתית, פחות אובדן מיאלין ופחות אובדן אקסונים בבעלי החיים שטופלו.

החלק הייחודי היה מכלול בדיקות האיתות. הטיפול הגביר את הפעלת AMPK ואת ביטוי SIRT1, ודיכא את הפעלת NF-kB, מתג מרכזי בתהליכי דלקת. בצד של מערכת החיסון הנרכשת, הוא הפחית את תגובת Th17 וחיזק את תגובת Treg. לפיכך, הרצף המוצע הוא ממתילן כחול ל-AMPK ול-SIRT1, משם להפחתת איתות NF-kB, לשינוי מתגובת Th17 דלקתית לעבר תגובת Treg מווסתת, לפגיעה מתונה יותר ברקמה ולציונים נמוכים יותר.

הרצף הזה הוא פרשנות, לא שרשרת סיבתית מוכחת. המחקר מראה שמתן התרופה, השינויים באיתות והשיפור במחלה מתרחשים יחד. הוא אינו מוכיח ש-AMPK ו-SIRT1 אחראים לכל התועלת, והטקסט הזמין באינדקסים הציבוריים אינו מציג את המינון המדויק במיליגרם לקילוגרם, את דרך המתן, את יום תחילת הטיפול או את משכו בבהירות מספקת כדי לשחזר את משטר המתן מתוך התקציר בלבד. יש להתייחס לכל נתון מינון המצוטט בהקשר של מאמר זה בדף מכירה כבלתי מאומת, אלא אם הוא מפנה לסעיף השיטות בטקסט המלא. בסיס הראיות הרחב יותר על מתילן כחול בבני אדם הוא המקום לבדוק אם האות החיסוני המוקדם הזה הבשיל אי פעם לנתונים קליניים.

תוצאת הפתולוגיה: מה הראו שישה חודשים של בדיקות רקמה

במחקר MP4 מ-2015 ב-PLoS ONE השתמשו בעכברות C57BL/6 שעברו חיסון באמצעות 200 מיקרוגרם של MP4 באדג'ובנט פרוינד מלא, בתוספת רעלן שעלת ביום החיסון ושוב כעבור 48 שעות. אף בעל חיים לא קיבל מתילן כחול כתרופה. לאחר קיבוע והטבעה, חתכי רוחב של חוט השדרה בעובי מיקרומטר אחד נצבעו במתילן כחול לצורך מיקרוסקופיית אור, ובוצעה מיקרוסקופיית אלקטרונים של המסילה הגחונית-צדית כדי לבחון פרטים עדינים יותר.

רקמות נדגמו בשלושה שלבים: בשיא השלב החריף עם 7 עכברות, שלושה חודשים לאחר הופעת המחלה עם 5 עכברות, ושישה חודשים לאחר הופעת המחלה עם 10 עכברות. הציונים הקליניים הממוצעים בשלבים האלה נראו כמעט זהים, סביב 1.7 עד 1.8 בסולם של 0 עד 5. הרקמה סיפרה סיפור אחר. צפיפות הסיבים שבהם נצפתה פגיעה במיאלין בלבד עלתה מכ-569,000 סיבים למילימטר רבוע בשיא השלב החריף לכ-1,496,000 כעבור שישה חודשים, וההשוואה בין השלב החריף לשלב ארוך הטווח הייתה מובהקת, עם P שווה ל-0.027. פגיעה משולבת במיאלין ובאקסונים הוכפלה בקירוב עד שישה חודשים. שיעור הסיבים שבהם התחדש המיאלין נשאר מתחת לאחוז אחד בכל שלב, פרט שממתן את התקוות לתיקון.

הפגיעה באקסונים התפתחה בתבנית דמוית U: גבוהה בשיא השלב החריף, נמוכה יותר כעבור שלושה חודשים, והגבוהה ביותר כעבור שישה חודשים. היא נמצאה במתאם עם התנפחות מיטוכונדריות ועם ירידה במרווח בין נוירופילמנטים. ההערכה בוצעה בסמיות לציון ולשלב המחלה, דבר המחזק את הפרשנות שלפיה הציונים הקליניים לא שיקפו במלואו את הנזק המבני המתמשך.

הפער הזה הוא התרומה האמיתית של המחקר לקורא המתעניין בטרשת נפוצה. ציון נכות יציב לא העיד על רקמה יציבה. הוא גם מראה מדוע המאמר הזה אינו יכול לתמוך בשום טענה בדבר טיפול במתילן כחול לטרשת נפוצה. הוא בחן את השפעת הזמן, לא טיפול.

מדוע אף אחד מהמחקרים אינו מוכיח תועלת למטופלים

חשבו על כל מאמר כעל מחקר שעונה היטב על שאלה מצומצמת, ואינו עונה כלל על השאלה הנוגעת למטופלים.

ראשית, הסיבה שונה. EAE מושרית במכוון באמצעות אנטיגן מוגדר ואדג'ובנט. טרשת נפוצה בבני אדם מתפתחת באופן ספונטני, עם רפרטואר חיסוני רחב יותר הכולל תאי T, תאי B, את מערכת החיסון המולדת ותאי גליה מקומיים. תרכובת שמשנה תגובה המוטה ל-MOG בעכבר לא בהכרח תשנה את התגובה הרחבה יותר בבני אדם.

שנית, הפנוטיפ שונה. חולשה בעכבר המתקדמת מהזנב אל הגפיים האחוריות היא מדד נוח. היא מצמצמת את הרבגוניות של טרשת נפוצה בבני אדם למספר אחד המתאר תפקוד מוטורי. תרופות משנות לעיתים קרובות את ציוני ה-EAE בטווח הקצר בלי לשנות את מהלך המחלה בבני אדם, ולכן EAE היא כלי לסינון ולבחינת מנגנונים, ולא מרפאה בזעיר אנפין.

שלישית, סוגיות החשיפה והתזמון נותרו בלתי פתורות. מתן רציף המתחיל בשלב מוקדם בניסוי של 30 יום בעכברים אינו שקול לשימוש פומי כרוני באדם עם מחלה מבוססת, ואף אחד מהמחקרים לא מדד את רמות התרופה במערכת העצבים. בלי הקישור הזה, אין גשר בין ריכוז בצלחת מעבדה או מינון בעכבר לבין משטר מתן בבני אדם.

רביעית, שני המאמרים אינם משחזרים זה את ממצאיו של זה. אנטיגנים שונים, שאלות שונות, מדדי תוצאה שונים, ובמקרה אחד אין טיפול כלל. הצגתם יחד כשני מחקרים חיוביים על טיפול בטרשת נפוצה היא טעות בסיווג.

המשמעות לקוראים השוקלים את הראיות

אין במאמרים האלה פרוטוקול מבוסס למתילן כחול לטרשת נפוצה. מחקר הטיפול תומך במחקר נוסף על AMPK, SIRT1, NF-kB ועל האיזון בין Th17 ל-Treg ב-MOG EAE. מחקר הפתולוגיה מזכיר שפגיעה ברקמה יכולה להתקדם גם כשהציונים נראים ללא שינוי, ושמתילן כחול בסעיף השיטות מציין לפעמים צנצנת של חומר צביעה ולא ארון תרופות. קוראים העוקבים אחר המחקר המתמשך בטרשת נפוצה צריכים לזכור את ההבחנה בין חומר צביעה לתרופה. שאלות בטיחות, לרבות סיכונים הקשורים לדם ולאינטראקציות, צריכות לעלות בשיחה עם איש מקצוע קליני, לצד נתוני בטיחות כלליים על מתילן כחול, לפני שמישהו פועל על סמך כותרות על ממצאי מעבדה.

השורה התחתונה מסתכמת במשפט אחד. במחקר מצוטט אחד ניתן מתילן כחול לעכברים עם MOG EAE ודווח על מחלה מתונה יותר לצד שינוי חיסוני אנטי-דלקתי, ואילו במחקר המצוטט האחר לא ניתן טיפול כלל, ומתילן כחול שימש רק לצביעת חוט השדרה תוך תיעוד שישה חודשים של נזק מצטבר למיאלין ולאקסונים, ולכן צמד המחקרים אינו מוכיח שמתילן כחול מועיל לטרשת נפוצה בבני אדם.