האם מתילן כחול גורם לסרטן? הראיות הטוקסיקולוגיות

מתילן כחול יצר אותות של גידולים בניסויים ארוכי טווח בבעלי חיים ותוצאות חיוביות בכמה בדיקות מעבדה לנזק גנטי. ממצאים אלה ראויים לתשומת לב. הם אינם קובעים את ההסתברות שאדם יפתח סרטן לאחר חשיפה מסוימת.

ההערכה של IARC שפורסמה ב-2016 סיווגה מתילן כחול בקבוצה 3, כלומר לא ניתן היה לסווג את הקרצינוגניות שלו בבני אדם. לקבוצת העבודה לא היו נתונים על סרטן בבני אדם, והיא קבעה שהראיות מבעלי חיים מוגבלות. קבוצה 3 אינה אומרת שהחומר הוכח כחסר נזק. באותה מידה, ממצא בבעלי חיים אינו הופך כל חשיפה אנושית לגורם מוכח לסרטן.

שלוש שאלות שדורשות תשובות נפרדות

קרצינוגניות עוסקת בהתפתחות גידולים. מחקר ארוך טווח בבעלי חיים יכול לזהות דפוסי גידולים לאחר חשיפה מוגדרת. גנוטוקסיות עוסקת בנזק לחומר גנטי או באירועים תאיים קשורים. תוצאה חיובית בבדיקת מוטציות מספקת אות אזהרה, אך אינה סופרת ישירות מקרי סרטן בבני אדם. סיכון לבני אדם עוסק בסבירות לנזק בתנאי החשיפה בפועל.

שאלות אלה דורשות מדידות שונות. ספירת מוטנטים בחיידקים, בדיקת תאי דם של עכברים ואבחון גידולים בנתיחה שלאחר המוות אינם מדדי תוצאה בני-החלפה. גם ניסוי טיפולי שמראה שחומר פוגע בתאי סרטן אינו קובע אם חשיפה חוזרת יכולה להתחיל היווצרות גידולים ברקמה בריאה. הדיון הנפרד על מתילן כחול במחקר הסרטן עוסק בטענות טיפוליות.

השוואת מחקרים: החשיפות הכרוניות בפועל

בניסוי המרכזי נעשה שימוש במתילן כחול trihydrate, שניתן בתמיסה מימית של methylcellulose בריכוז 0.5% באמצעות gavage פומי, כלומר מתן מדוד דרך צינור ישירות לקיבה. כל קבוצת מינון במחקר הכרוני כללה 50 זכרים ו-50 נקבות מכל מין ביולוגי. המתן בוצע חמישה ימים בשבוע במשך שנתיים, לפי דוח המחקר של Auerbach ועמיתיו.

הטבלה משמרת את המסקנות הספציפיות לכל מין ביולוגי של NTP. הכמויות הן מיליגרמים מהחומר שנבדק לכל קילוגרם ממשקל גוף החיה בימי המתן, ולא המלצות לבני אדם. בעלי חיים בקבוצת מינון אפס קיבלו את חומר הנשיאה.

מודל	קבוצות מינון, mg/kg	דרך מתן ומשך	מסקנת NTP והממצא הרלוונטי
חולדות F344/N זכרים	0, 5, 25, 50	gavage פומי; חמישה ימים/שבוע; שנתיים	ראיות מסוימות: עלייה באדנומות של תאי איי הלבלב ובמדד המשולב של אדנומה/קרצינומה.
חולדות F344/N נקבות	0, 5, 25, 50	אותו לוח זמנים	לא נמצאו ראיות לפעילות קרצינוגנית בתנאים אלה.
עכברי B6C3F1 זכרים	0, 2.5, 12.5, 25	gavage פומי; חמישה ימים/שבוע; שנתיים	ראיות מסוימות: עלייה בקרצינומה של המעי הדק ובמדד המשולב של אדנומה/קרצינומה. ייתכן שגם לימפומה ממאירה הייתה קשורה לחשיפה.
עכברי B6C3F1 נקבות	0, 2.5, 12.5, 25	אותו לוח זמנים	ראיות לא חד-משמעיות: עליות שוליות בלימפומה ממאירה.

"ראיות מסוימות" היא קטגוריה של NTP לממצא ניסויי חיובי שעוצמת הראיות שלו נמוכה מ"ראיות ברורות". "לא חד-משמעיות" מתאר ראיות שאינן ודאיות. קטגוריות אלה מבטאות את עוצמת הראיות, ולא אחוז סיכון או דירוג של עוצמת החומר כמסרטן.

התוצאה בחולדות הזכרים לא עלתה באופן עקבי עם המינון. אדנומה או קרצינומה של איי הלבלב הופיעה ב-4/50 חיות ביקורת וב-9/50, 14/50 ו-8/50 חיות במינונים עולים. המאמר שפורסם מדווח על מובהקות סטטיסטית רק במינון האמצעי. לכן תיאור פשוט של עלייה ליניארית אינו מדויק; הדבר אינו מוכיח שהמינון הגבוה ביותר היה מגן. אדנומה היא גידול שפיר, ואילו קרצינומה היא ממאירה. אין לתאר מדד תוצאה משולב כאילו כל גידול שנכלל בספירה היה סרטן.

מדוע סיכומים שונים נשמעים סותרים

מידע המרשם העדכני של PROVAYBLUE מדווח על הממצאים בלבלב של חולדות זכרים, אך מציין שלא נמצאו בעכברים ממצאים נאופלסטיים הקשורים לתרופה. מאמר המחקר מציין שהעליות בניאופלזמות בעכברים לא היו מובהקות סטטיסטית, תוך ציון מגמות חיוביות. למרות זאת, NTP הקצה לעכברים את הקטגוריות המוצגות לעיל.

ניתוח מחקרי בעלי החיים של IARC מבהיר הבחנה סטטיסטית חשובה: בממצאי המעי בעכברים זכרים היו מגמות מינון מובהקות, אך הקבוצות שקיבלו מינון בנפרד לא היו מובהקות בהשוואות זוגיות מול קבוצת הביקורת. בדיקת דפוס כולל לאורך כמה מינונים שונה מבדיקת כל קבוצה בנפרד. יש לשמר את המקור ואת הניסוח שלו, במקום לצמצם את כל הממצאים ל"עכברים פיתחו סרטן" או "המחקר בעכברים היה שלילי". אף אחד מהממצאים אינו מספק שיעור מדוד של סרטן בבני אדם.

השוואת מחקרים: מדדי תוצאה של נזק גנטי

החלק העוסק בטוקסיקולוגיה גנטית בדוח הטכני 540 של NTP מתאר קבוצת ניסויים אחרת. S9 היא תערובת מעבדתית המכילה אנזימי כבד ומשמשת להדמיית הפעלה מטבולית. נוכחותה אינה הופכת בדיקת תאים למחקר חשיפה של הגוף כולו.

מערכת בדיקה	תנאי החשיפה בפועל	מדד התוצאה והתוצאה
בדיקות מוטציות בחיידקים, אצווה שנייה שנבדקה	Salmonella: 0.25–150 µg/plate; E. coli: 0.25–1,500 µg/plate; עם ובלי S9 מכבד חולדה	עלייה במוטציות בזנים שנבדקו.
תאי שחלה של אוגר סיני בתרבית	בדיקת חילופי כרומטידות אחיות כללה 0.17–2.5 µg/mL ללא S9, עד 5 µg/mL עם S9; בדיקת סטיות כרומוזומליות השתמשה ב-4.7–22 µg/mL	תוצאות חיוביות בחילופי כרומטידות ובסטיות כרומוזומליות.
עכברים זכרים, ניסוי חריף	הזרקה תוך-צפקית יחידה: 25, 50 או 150 mg/kg; דגימות לאחר 48 שעות	לא נמצאה עלייה באריתרוציטים עם מיקרוגרעין במח העצם או בדם.
עכברים זכרים ונקבות, ניסוי חוזר	gavage פומי: 25, 50, 100 או 200 mg/kg; חמישה ימים/שבוע במשך שלושה חודשים	לא נמצאה עלייה באריתרוציטים עם מיקרוגרעין בדם ההיקפי.

מיקרוגרעין הוא גוף גרעיני קטן נוסף שיכול לשקף שבירה של כרומוזום או אובדן כרומוזום במהלך חלוקת התא. בדיקה שלילית בתאי דם עונה על השאלה המסוימת הזאת בתאים שנדגמו. היא אינה יכולה לשלול כל סוג של נזק ל-DNA בכל איבר. מנגד, בדיקה חיובית בתאים בתרבית אינה אומרת לנו לאיזה ריכוז הגיעו רקמותיו של אדם.

גם מידע המרשם מתעד את הדפוס הכללי הזה: בדיקות חיוביות בחיידקים ובתאים בתרבית, ובדיקות מיקרוגרעין שליליות בעכברים. תיאור מתילן כחול פשוט כ"גנוטוקסי" או כ"לא גנוטוקסי" משמיט מידע שחשוב לפרשנות.

מה המשמעות לגבי חשיפה בבני אדם

המחקרים אינם מספקים סף יומי מאומת ובטוח מבחינת סרטן לבני אדם. חלוקת מינון של חולדה לפי מקדם משקל גוף לא תפתור את ההבדלים בספיגה, במטבוליזם, בדרך המתן, בתדירות החשיפה או במשך החשיפה לאורך החיים. היא תפיק כמות מומרת, ולא הוכחה לבטיחות.

ניסוי gavage שנמשך שנתיים וטיפול תוך-ורידי קצר תחת השגחה רפואית בוחנים שאלות שונות. ההבחנה הזאת מונעת אקסטרפולציה מספרית ישירה; היא אינה מבטלת את הממצאים בבעלי חיים. הערכה שימושית מתחילה בזיהוי מדויק של התרכובת והפורמולציה, הכמות, דרך המתן, התדירות, משך החשיפה והסיבה לשימוש. "כמה טיפות" אינו מציין לא את הריכוז ולא את הנפח שנמדד.

אם מתילן כחול ניתן מסיבה רפואית, ממצאי הגידולים לבדם אינם יכולים לקבוע אם התועלות של אותו טיפול עלו על הסיכונים שלו. אם נשקל שימוש אלקטיבי חוזר, אין לתאר סיכון ארוך טווח לסרטן שלא נמדד כאפס. סוגיות מיידיות יותר, כולל אינטראקציות בין תרופות ורגישות להמוליזה, נדונות בתופעות לוואי והתוויות נגד.

לקריאה נוספת, השתמשו בספריית המחקר כדי להבחין בין מחקרים בבני אדם לבין ניסויים בבעלי חיים ובתאים. השאלה המרכזית לגבי כל מאמר היא איזו חשיפה הוא בדק ואיזו תוצאה הוא מדד בפועל.